גירושין עם ילדים בגירים

החוק קובע באילו מקרים יש לשלם מזונות לילדים במקרה של גירושים. במידה ובני הזוג מתגרשים ויש להם ילדים, על הבעל לשלם מזונות עבור ילדיו עד גיל מסוים. אך מה קורה כשמדובר על  גירושין עם ילדים בגירים, מעל גיל 18? האם אז חובתו כלפיהם נפסקת? הנה סקירה קצרה אודות הסוגיה.

גירושין עם ילדים בגירים – על פי ההלכה

על פי ההלכה היהודית ועל פי החוק לתיקון דיני המשפחה שנקבע לאור ההלכה בשנת 1959, האב חייב במזונות ילדיו עד שהם מגיעים לגיל 15, ולאחר מכן נושאים שני ההורים במשותף בנטל המזונות עד להגעתו לבגרות. על פי הדין העברי, אחרי גיל 15 הופכים המזונות להיות בגדר של צדקה, במידה והם עומדים בשלושה תנאים:

האב נחשב לאמיד

המזונות ניתנים למי שאינו יכול לפרנס את עצמו

המזונות ניתנים לא לשם מותרות – אלא לשם מילוי מחסורם של הילדים.

במידה והילדים סמוכים על שולחן הוריהם ועדיין תלויים בהם – ההורים יהיו חייבים במזונות.

כשהילדים מתגייסים לצבא

על פי החוק הישראלי, האב מחויב בתשלום מזונות לילדיו עד גיל 18. יחד עם זאת, הפסיקה הישראלית הרחיבה את האמור, וקבעה כי במדינת ישראל בה מונהג חוק גיוס חובה, ילדים עדיין אינם נחשבים לעצמאים בגיל 18 – כך הורחב מתן המזונות עד לגיל 21, אז בדרך כלל ישתחררו הילדים מהצבא וישלימו שירות מלא. אך עדיין יש לסייג את ההרחבה לפסיקה זו ולומר כי מזונות אחרי גיל 18 ועד גיל 21 ינתנו רק לאחר שהאב דאג לצרכיו האישיים, לצרכיו של בת זוגו ושל ילדיו הקטינים (אם יש).

סכום המזונות

בגילאים 18-21, גם אם האב עדיין משלם מזונות, הסכום המוקצב יורד בסדר גודל של 1/3 מהסכום שקיבלו בהיותם קטינים. חשוב להדגיש כי כך נהוג ברוב המוחלט של המקרים, אך יש גם מקרים בהם האב משלם את הסכום המלא של המזונות.

בפסיקת המחוקק נקבע כי מתן המזונות לאחר גיל 18 תלויים, כפי שהוזכר לעיל, ביכולותיהם של ההורים להשתכר וכן ביכולתו של הילד הבגיר לכלכל את עצמו. באותה מידה, יכול האב לטעון כי הבן אינו נזקק לעזרתו וכי הוא מפרנס את עצמו (ואז יצטרך להוכיח זאת) או לומר שמצבו הכלכלי אינו מאפשר לו לשלם מזונות.